יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

העצמת עובדים

ישנם סוגים שונים של מנהלים וסגנונות ניהול מגוונים, אך בעיני סגנון ניהול מאוד משמעותי הינו סגנון המנהל המעצב. תפקיד מנהל זה, בין היתר, הוא להעצים את עובדיו. לצערי, סגנון זה לא בא לידי ביטוי בארגונים רבים מכיוון שישנם מנהלים שאינם מרגישים צורך להעצים את עובדיהם או שאינם מבינים את השלכות ההעצמה, או שפשוט לא יודעים כיצד לעשות זאת וחבל.
עוצמה, קשורה לתחושה פנימית חזקה של האדם (חוויה פנימית מניעה), של יכולות ומסוגלות להתמודד מול אנשים, מצבים ואתגרים. חוויה זו מושפעת בין השאר מהתייחסותם של האחרים (בעיקר "אחרים" משמעותיים בחיינו), מהתנסויות קודמות, מלמידה ומהפקת לקחים.
סביבת העבודה משפיעה על חווית העוצמה של העובד. בהתאמה לארגון, עוצמתו של האדם יכולה לנוע לכיוון של התעצמות או לכיוון של החלשות. הכל תלוי באקלים הארגוני, בתרבות הארגונית, בהזדמנויות שנפתחות אל מול הפרט וביחס של המנהל כלפיו.
כאן, תפקיד המנהל הוא ליצור תנאים להגברת חווית העוצמה האישית של כל עובד ועובד. מנהלים מעצבים מעצימים את אנשיהם, הם מניעים אותם להגשמה עצמית, מימוש פוטנציאל וצמיחה אישית.
לא מדובר כאן ביצירת הזדמנויות וחוויות אד הוק או "על הדרך כשיוצא לנו", אלא מדובר בתהליך ובהשקעה משמעותית של זמן ומשאבים. השקעה שיכולה להיתפס כ"בזבוז זמן" או דווקא כהשקעה לקראת חיזוק הארגון ותפוקותיו לצד החיזוק האישי של העובדים עצמם.
כדי להתחיל תהליך של העצמת עובדים, על המנהל קודם כל לבחון כיצד לפתח ולבסס בארגונו את האלמנטים הבאים:
1. מסוגלות- לפתח את האמונה של הפרט ביכולתו לבצע את תפקידו בצורה טובה (לדוגמה בעזרת חלוקת אחריות והאצלת סמכויות, עם ליווי מתאים כמובן).
2. השפעה- לאפשר לפרט להשפיע על תוצאות תפקודו ועיצוב תפקידו (לדוגמה ע"י בניית הגדרת התפקיד יחד עם העובד).
3. משמעות- להעריך את עבודת הפרט עפ"י תפיסותיו (כלומר, לקבוע סטנדרטים ואידאלים רלוונטיים לארגון וגם לפרט ולהעריך על-פיהם, לדוגמה בעזרת משוב המעלה נקודות לשימור ולשיפור ביחס לאותם סטנדרטים).
4. אוטונומיה- לתת לפרט מרווח חופשי ליוזמה ולפיתוח התנהגויות ותהליכים חיוביים בעבודתו (לדוגמה בעזרת תחרות יוזמות ורעיונות בקרב העובדים).

חשוב להדגיש שהעצמת עובדים איננה כלי ניהולי אסטרטגי שהרי במידה ותהיה כזו היא עלולה להיתפס כמכנית ולא אמיתית (סוג של דרך לסמן "וי"). העצמת עובדים צריכה להיחשב כתפיסה ניהולית השווה לתפיסת עולמו וחזונו של הארגון ומנהלו. מנהל הפועל לפי תפיסה זו יזכה לעובדים שמחים, בעלי מוטיבציה גבוהה, מחויבות ונאמנות לארגון ולמנהל וכך גם לתפוקה משמעותית ורמת עבודה איכותית.

לקביעת פגישה לבניית תהליך העצמת העובדים בארגונכם, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר


יום שני, 21 בנובמבר 2011

מוטיבציה

מתוך מכלול התאוריות בנושא, מוטיבציה בדרך כלל מוגדרת ככוח שמניע את התנהגות האדם. כוח שמניע לכיוון מסוים או להשגת מטרה מסוימת. חשוב לקחת בחשבון שהמוטיבציה הזו נובעת מאיזשהו צורך. הקשר בין ההתנהגות הסופית לבין הצורך מאחוריה הוא לא תמיד ישיר. כשמדברים על מוטיבציה בעבודה או בלימודים, חשוב לשאול מה מניע אנשים לעבוד, להשקיע מאמץ, לבצע דברים בצורה טובה?
אין תשובה אחת חד משמעית לשאלות הללו- יש שיגידו שזה תלוי תגמולים כספיים או חומריים, אחרים יגידו שהכל טמון בתפקיד עצמו, או אולי בעבודת הצוות במקום. אם נצליח להבין אילו צרכים אנשים מנסים למלא באמצעות עבודתם, אולי נדע כיצד לחזק את המוטיבציה שלהם וכך להגביר את רמת העבודה במקום.
כאמור, יש המון תיאוריות בנושא- ממאסלו, דרך הרצברג, ראיין ודסי ועוד רבים וטובים. תיאוריות הבוחנות מוטיבציה חיצונית מול פנימית, תיאוריות המבררות צרכים, תיאוריות המדגישות ציפיות או התנהגויות ועוד.
אז אם תרצו לחזק את המוטיבציה בקרב העובדים או התלמידים שלנו, על בסיס איזו תיאוריה כדאי לפעול?
לתפיסתי, חשוב קודם כל, לפני התיאוריות, שהמנהל או המחנך יכיר את העובדים/תלמידים שלו (עד כמה שניתן כמובן). שידע מה הם אוהבים במקום העבודה ובתפקיד שלהם, מה הם פחות אוהבים, מה גורם להם לקום בבוקר, מה חסר להם במקום העבודה, מאיזה רקע משפחתי הם מגיעים ועוד. שיכיר את הצרכים, הציפיות וההתנהגויות של העובדים.
לא מדובר במשימה פשוטה, ולא בהכרח הגיוני שכל מנהל יכיר כל עובד ועובד לעומק, אבל לא יזיק לנסות...
אפשר לדוגמה להתחיל בקיום שיחות אישיות פעם בכמה זמן, אפילו רק עם חלק מהעובדים כדי להתחיל את תהליך ההכרות (למרות שמומלץ לקיים עם כולם ניתן גם לבחור מקבץ עובדים מכל דרג). בשיטה זו המנהל יוכל ללמוד המון על המתרחש מתחת לאפו ועל הדברים שאולי יגרמו לעובדיו להתמלא במוטיבציה ומחויבות לארגון וכך לשפר את תפקודם.
גם אם לא תצליחו לענות על כל הבקשות או הציפיות של כלל העובדים, מענה חלקי גם יצליח להניע את התהליך. אך זה רק קצה הקרחון ותחילת התהליך, לא די בשיחות אישיות (למרות שזו התחלה מצוינת שלא כל מנהל או מורה מבצע כיום לצערי). אולי בדרך תמצאו שכדאי לשנות חלק מתהליכי העבודה הכלליים בארגון, כגון- שינוי תנאי העסקה, שיתוף עובדים בקבלת החלטת, חידוד הגדרות תפקיד ועוד.
מנהלים ומורים יקרים- בעת כניסה לתהליך שכזה, שמטרתו חיזוק המוטיבציה של העובדים בארגון, מאוד חשוב שתשמרו על גמישות מחשבתית ותהיו פתוחים להצעות, רעיונות ובקשות מהשטח. תוכלו ללמוד כך המון מעובדיכם, אל תיקחו אותם כמובנים מאליהם.

לקביעת פגישה לבניית תהליך לשיפור/חיזוק המוטיבציה בארגונכם, או להזמנת סדנאות בנושא, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

ארגוני העתיד בהשוואה לארגוני החינוך הבלתי פורמלי

במהלך ההיסטוריה, העולם הארגוני עבר תהפוכות רבות. כיום, אנו ככל הנראה עומדים לקראת תקופה ארגונית שונה מאוד מהתקופות שהכרנו עד כה. תקופה שבה יתפתחו מאפיינים ארגוניים חדשים ושונים לגמרי שיוצרו ללא קשר או תיאום עם תיאוריות ומחקרי העבר. 
קשה להגדיר מהם ארגוני העתיד או את מאפייניהם בצורה ברורה. כך גם היה קשה להגדיר מהו החינוך הבלתי פורמלי, אך במהלך השנים כן הצליחו לבסס תיאוריות והגדרות עבור החינוך הבלתי פורמלי, כמו הגדרת מאפייניו של כהנא (2007) ורבים אחרים. 
על בסיס המידע הזה, נשאלת השאלה- האם ניתן יהיה להגדיר טוב יותר את מאפייני ארגוני העתיד?
בעבודת מחקר שעשיתי, ניסיתי לעשות זאת בעזרת ההגדרות של החינוך בלתי פורמאלי. הבנתי שניתן לעשות שימוש בהגדרות של החב"פ (החינוך הבלתי פורמלי) כדי להבין טוב יותר ולהסביר מהם ארגוני העתיד.
כדי לעשות זאת, חשוב היה לבחון האם וכיצד מאפייני החב"פ המוגדרים באים לידי ביטוי בתוך ארגוני העתיד ואפיונם.
לדוגמה- החב"פ הינו דפוס חינוך המתאפיין בקוד ייחודי ושיטת חינוך ייחודית המדגישה התאמה בין צורכי המשתתפים לבין יעדי המסגרת החינוכית, ודרכי פעולה ההולמות את המטרות. המאפיינים המרכזיים של החב"פ שהינם, בין היתר- בחירה חופשית, גמישות, גיוון ומרכזיות המשתתפים, מאפשרים מתן ביטוי ומענה לצרכים המגוונים של פרטים וקבוצות, באמצעות התאמה בין צורכיהם לבין יעדי המסגרת החינוכית (כהנא, 2007). כך בדומה, לארגוני העתיד יש גם כן את היכולת, בגלל גמישותם, לצמוח כדי למלא צורך מסוים בחברה או בתעשייה. היכולת ה"נוזלית" של ארגונים אלה מאפשרת להם להבנות תאים היכן שצריך ו/או אפשר. כך שניתן לראות די בברור כיצד מאפיין זה, שכולל גמישות והתאמה לצרכי הסביבה, בא לידי ביטוי בצורה מאוד משמעותית בקרב ארגוני העתיד כמו בחינוך הבלתי פורמאלי.
הבא נבחן כיצד כמה מאפיינים נוספים של החב"פ יכולים לסייע לנו להגדיר גם את ארגוני העתיד-
וולונטריות: במערכות של החב"פ ישנה רמה מסוימת של בחירה חופשית של מטרות או השתייכויות למערכת. הפעילות הוולונטרית בארגוני החב"פ מגבירה מחויבות לערכים ומגבירה את הסיכוי להתאמה בין כושר והתעניינות אישיים לבין ההיצע במסגרת החברתית-חינוכית.
בניגוד למוסדות הטוטליים, שהציג גופמן (2006), המגבילים את הפרט כדי לשמור עליו ולהבנות עבורו את כלל חלקי יומו כדי שלא יתפזר או יסטה מהנורמה, ארגוני העתיד לרוב מאפשרים הרבה יותר גמישות ובחירה חופשית לעובדיהם- רבים יכולים לבחור לעבוד מתי שירצו ואף מהיכן שירצו ולרוב גם בשיטה ובדרך שירצו, כך שיש רמה משמעותית של וולונטריות בארגוני העתיד.
מורטוריום: ארגוני חב"פ בעלי מאפיין זה הינם ארגונים המאפשרים מצב שבו ניסוי וטעייה הם לא רק לגיטימיים, אלא גם זוכים לעידוד, ואין עונשים אם נעשות שגיאות. באשר לארגוני עתיד, הנדי (1995) במאמרו מדבר על כך שיש ליצור אמון כדי ליצור יציבות ארגונית והצלחה כלכלית חזקה. מבחינתו, האמון יכול להחליף את עקרון ההיררכיה הישן הפועל בצורה משמעותית בארגוני העבר. הנדי ממשיך את קו זה בכך שהוא מגדיר 10 חוקים הנדרשים ליצירת אמון, בינהם הוא מדבר על כך שאמון דורש לימוד ושיש לאפשר מידה מסוימת של יצירת טעויות כדי שניתן יהיה ללמוד מהם ומלמידה מניסיונם של עמיתים לארגון.
לפי דעתי, בגלל גבולות כל כך לא ברורים ומוגדרים המתקיימים בארגוני העתיד, לא תהיה ברירה אלא לאפשר מרחב לניסוי וטעייה כדי להתקדם. כך שמורטוריום אכן יכול להיות מאפיין משמעותי של ארגוני העתיד.
מודולריות: זו הבניה בהתאם לנסיבות ולאינטרסים משתנים. עקרון משתנה אד-הוק של גמישות מבנית. ארגון חב"פ בעל עקרון זה מכניס גמישות למערכת ומאפשר לעצמו הסתגלות מהירה לסביבה משתנה. על פי תיאורטיקנים וחוקרים רבים, שינוי ויצירת אד-הוק הם הבסיס להבנת משמעותם של ארגוני העתיד. רבים מדברים על כך שעל ארגוני העתיד להיות גמישים בהקמתם, מבנם ושיטות העבודה שלהם על מנת להתאים עצמם למה שנדרש בשטח או כדי למלא מחסור הקיים בשוק. הגמישות, או אולי המודולריות הזו מאפשרת לארגון זה להבנות ולקום (וליפול) בזריזות בהתאם לסביבה אך גם יוצרת רמה מסוימת של גמישות עבור העובדים כך שרבים יוכלו לבחור את מקום ושיטת העבודה שנוחים להם. באומן (2007) דיבר על מעבר מעולם מוצק וקשיח לעולם נוזלי יותר- תהליך המגביר אינדוידואליזציה, מיידיות וגמישות בכלל תחומי החיים, גם הארגוניים, כך שניתן לדמות נוזליות זו למודולריות של החב"פ.

ישנם עוד מאפייני חב"פ שנבחנו במחקר זה, אך כבר כאן תוכלו לראות בברור קווים דומים בין החינוך הבלתי פורמלי לארגוני העתיד. נראה שלארגוני העתיד יש מה ללמוד מאופן הגדרתו של החינוך הבלתי פורמלי ואולי אף להסתייע בו לקראת היום בו ינסו להגדיר עצמם בצורה מדויקת יותר.

להזמנת הרצאה מלאה על ההשוואה בין ארגוני העתיד לארגוני החינוך הבלתי פורמלי, צרו קשר ב- 0544775478, rdushy@gmail.com

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר

יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

תרבות ארגונית

התרבות הארגונית היא מערכת של ערכים, אמונות, הבנות, ודרכי חשיבה ופעולה המקובלים על חברי הארגון. מערכת המייצגת את החוקים והנורמות שלא כתובות בשום מקום אך מוכרות ומוסכמות על הכלל ומחזקות את תחושת השייכות. בדרך כלל לא נוכל לראות את התרבות באופן גלוי, הדבר נגלה לעין באופן בולט בעיקר כשיש תהליך של שינוי אסטרטגי שמתנגש בנורמות המקובלות.
התרבות מספקת לעובדים תחושה של זהות ארגונית היוצרת מחויבות לערכים. כך הארגון מתחזק ויוכל להתמודד בצורה טובה יותר אל מול ההתרחשויות בסביבתו.
כשהתרבות הארגונית חזקה, יכולה להיות לה השפעה אדירה (חיובית או שלילית). חוזקת התרבות מתייחסת  לרמת ההסכמה של העובדים עם חשיבותם של ערכים מסוימים בארגון. ככל שההסכמה נרחבת יותר, כך התרבות תהיה אחידה וחזקה יותר. תרבות חזקה בדרך כלל מתבטאת בטקסים רבים, סמלים, סיפורים, ססמאות, גיבורים ועוד, כאשר כל האלמנטים הללו מחזקים את רמת המחויבות של העובד למקום, לערכים ולאסטרטגיה הארגונית הנבחרת.
אך כיצד יוצרים דבר כזה?
כיצד מנהלים יוצרים ומתחזקים תרבות חזקה וגמישה?
מעבר למתן מקום לטקסים ולססמאות, רבים משקיעים מאמץ רב עוד בתחילת הדרך, בתהליך המיון וההכשרה של העובדים החדשים. בעזרת תהליכי הכשרה מעמיקים, העובדים החדשים שומעים כל הזמן על הנורמות והערכים המקובלים בארגון, על ההיסטוריה  ויותר מהכל- על העובדים המוצלחים ותוצריהם (להלן הגיבורים).
יש שיגידו שמדובר בסוג של שטיפת מוח, אחרים יגידו שרק כך ניתן ליצור תרבות ארגונית אחידה ואיתנה.
לתפיסתי יש צורך בטיפוח תמידי של התרבות, גם למען קידום מטרות הארגון, אך יותר מכך, למען העובדים. חשוב ליצור תרבות ארגונית שלא רק מקובלת על המנהל (ואז ליצור שטיפת מוחות) אלא שגם מקובלת על העובדים ואולי אף נוצרת מתוכם. חשוב שהעובדים יזדהו עם התרבות וירצו להיות חלק ממנה, כך רמת המחויבות למקום תתעצם, המוטיבציה תעלה והעובדים ישמחו להגיע יום יום למקום העבודה (תהליך שבסופו של דבר גם מגביר תפוקות ומשיג מטרות ארגוניות- מצב של WIN WIN).

לקביעת פגישה לתיאום יצירת תהליך של בניה והטמעה של תרבות ארגונית או לחיזוק הקיים, צרו קשר ב- 0544775478 rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר



יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

שינוי ארגוני

כל ארגון במאה ה-21 חייב להיות ערני לתהליכים המתרחשים סביבו, לדעת להשתנות ולהתאים עצמו לדרישות וצרכי השוק, אחרת הארגון ימצא עצמו מהר מאוד מחוץ למירוץ.
אם כך, האם זה נכון שארגון תמיד יהיה במצב של שינוי? האם על כל דבר קטן שמתרחש בסביבה יש לשנות תהליכים ושיטות עבודה ארגוניות?
לא פשוט לענות על השאלות הללו ותאורטיקנים שונים ידגישו גישות שונות בהקשר זה.
בעיני חשוב שארגון ידע להתגמש ולהשתנות אך יותר חשוב שידע להטמיע את השינוי בצורה טובה בארגון, שידע להתייצב ולבסס את התהליכים הארגוניים החדשים שנוצרו. ארגון שתמיד נמצא במצב של שינויים עלול ליצור תסכול רב בקרב העובדים וקשיי הסתגלות חמורים.

אם כבר מדברים על שינוי, חשוב לדעת כיצד נכון לעשות זאת. גם כאן יש גישות מגוונות.
מנהלים רבים מרגישים שנכון שהדרג הבכיר יחליט ויקבע אילו שינויים יוכנסו לארגון וכיצד. הם אח"כ יעבירו הוראות לעובדים שפשוט יבצעו לפי הנדרש. השיטה הזו יכולה להיתפס כזריזה ויעילה אך היא עלולה ליצור התנגדויות רבות מקרב העובדים, דבר שיכול להתבטא בירידה משמעותית במוטיבציה וכך גם אולי ירידה במידת ההספק והתפוקה של הארגון. הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב שמנחיתים עליו דברים מבלי לשאול או לברר את דעתנו בעניין.
מצד שני, עלינו לקחת בחשבון שאם השינוי יעשה בצורה הדרגתית, בשיתוף כלל או חלק מהעובדים, בליווי תהליך הטמעה מסודר- גם כאן עלולים לצוץ התנגדויות. שהרי לרובנו לא קל להתמודד עם שינויים בחיים.
אבל אין מה לדאוג...התנגדויות זה דבר טבעי בעת שינוי. מרצה דגול שלי פעם אמר: "אם אין התנגדות, השינוי לא יצליח!" רק צריך לדעת כיצד להתמודד נכון עם ההתנגדויות וכיצד לתעל את כוח ההתנגדות לכיוון חיובי ופורה יותר עבור הארגון. תהליך הטמעת שינוי בארגון הינו תהליך חשוב, לא פשוט אך אפשרי המצריך זמן והרבה סבלנות מצד מוביליו.

נשמח לשמוע כאן בתגובות על סיפורי השינויים הארגוניים שחוויתם.

לקביעת פגישת יעוץ ובניית תהליך משתף של הטמעת שינוי בארגון, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

עמידה מול קהל

מי מאיתנו לא לקח חלק מתישהו בסדנה שבה למד ותרגל את מושגי הקתימב"ה הנודעים ליצירת עמידה מול קהל טובה ונכונה?!
אולי בתנועת הנוער, אולי בצבא, רובנו למדנו או קיבלנו הוראות כיצד עלינו לפעול נכון כשאנו עומדים, מדריכים או מרצים אל מול אנשים.
למי שבכל זאת לא מכיר, באופן כללי מהות הרעיון בסדנאות כאלה הוא שיש להשתמש במידה הנכונה באלמנטים כמו- הקול שלנו (טון, קצב, ווליום), תנועה (תנועת רגליים), ידיים, מבט, בטחון, התלהבות/הופעה (תלוי בגרסת הקתימב"ה הנלמדת). כלומר עלינו לקחת כל אחד מהאלמנטים הפיזיים הללו ולהפעילו במידה- לא פחות מדי ולא יותר מדי אלא- just right.
אני חושבת שברמה הראשונית, יש הרבה הגיון ואמת בנוסחה הזו, מעבר לכך שקל לזכור ולתרגל אותה. הנוסחה בהחלט יכולה לתת בסיס טוב למנחים ויועצים בתחילת דרכם. יש המכירים נוסחאות משודרגות יותר המוסיפות מרכיבים כמו סביבה, נוף וכ"ו, אך גם בגרסאות הללו יש בעיני כמה דברים חשובים שחסרים-

ניצול נכון של הקתימב"ה: בעיני לא מספיק רק לבצע את נוסחת הקתימב"ה, אלא שעלינו קודם כל לבחון מהו המסר שאותו אנו מעוניינים להעביר לקהל (מה סגנון המסר, אילו תחושות ומחשבות נרצה שישארו בקרב הקהל כשנסיים לדבר וכ"ו), ואז עלינו להתאים את סגנון הקתימב"ה שלנו להשגת המסר הרצוי. עלינו ללמוד לא רק לפעול "על אוטומט" אלא לראות כיצד הקתימב"ה יכולה לשרת אותנו בעת העמידה, כיצד היא יכולה לסייע לנו להעביר את המסר הספציפי שנבחר בצורה הטובה והמשמעותית ביותר. הרי גננת לא תעמוד ותדבר אל מול ילדי הגן באותה צורה שמנהלת תעמוד אל מול עשרות עובדיה כשהם אינם מבצעים את עבודתם כראוי. כל מסר מצריך ניצול אחר של מרכיבי הקתימב"ה, מה שיוצר סגנונות עמידה שונים לגמרי. לכן חשוב שנדע לבחון לעומק ולהתאים את שימושינו בכלי זה.

סגנון אישי: היכן נכנס הסגנון האישי של כל מדריך או מנחה? הרי לכל מי שמתבקש לעמוד מול אנשים ולדבר, יש סגנון דיבור משלו, בעיקר כשמדובר במנחים בעלי ניסיון רב (שאמורים להיות בעלי סגנונות רבים שהרי רצוי שידעו להתאים עצמם בצורה הטובה ביותר לאוכלוסיית היעד). כאן הקתימב"ה טיפה מקובעת בעיני, או שמע בסיסית מדי שהרי היא לא בהכרח עושה מקום ליצירתיות, להומור, לרצינות ולגמישות של כל אחד ואחת מאיתנו. חשוב שכל אחד ילמד לבסס לעצמו סגנון עמידה מקצועי משלו (כשבהחלט ניתן וצריך להתבסס על הקתימב"ה) כדי ליצור גיוון, עניין, מקוריות וחווייתיות עבור הקהלים השונים.

נושאים אלה הם רק חלק מהתכנים שניתן לבחון בסדנה לפיתוח וחיזוק מיומנויות של עמידה מול קהל.
בכל תפקיד שתיקחו על עצמכם- ניהול, הדרכה, הנחיה, יעוץ, פיקוד ועוד- חשוב שתעברו הכשרה מעמיקה בנושא זה על מנת שבאמת תדעו להעביר את המסרים שלכם בצורה הטובה ביותר.

להזמנת מפגש צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!!
רנת דושנסקי-ורבנר

יום שני, 10 באוקטובר 2011

ניהול דיון

בהרבה מאוד מפגשים וסדנאות, אנו יכולים להיתקל במנחה המשתמש במתודת הדיון. אם בפעילות עם בני נוער, בהנחיית סטודנטים ואפילו בישיבות מול צוותי עובדים. יש סוגים שונים של דיונים המשמשים אותנו בסיטואציות מגוונות, אך בעיני, לא תמיד מצליחים לעשות שימוש נכון במתודה זו וגם לא תמיד נכון להשתמש בה.
כמה פעמים הגעתם לישיבת צוות לאחר קבלת מייל על כך שתנהלו דיון על נושא משמעותי ולבסוף הדעה העיקרית שנשמעה בישיבה היא זו של המנכ"ל?
כמה פעמים ישבתם לפעילות שהדיון כלל דו שיח בין המנחה למשתתף אחד בלבד?
כמה פעמים לקחתם חלק בדיון שהיה ברור שהמנחה מנסה להגיע לפואנטה מאוד ספציפית ולא באמת מנסה להקשיב לדבריכם?
אני בטוחה שלמנחים בסיטואציות הללו היו כוונות טובות, אולי הם באמת רצו לנהל דיון משמעותי, אך לא ידעו או לא הצליחו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר, או שבחירת הדיון בתור המתודה המובילה לא היתה בחירה נכונה.

לפני שאנו ניגשים להשתמש במתודה הזו, חשוב קודם כל לבחון מהן המטרות שלנו ואילו מהמטרות הללו נוכל להשיג (אם בכלל) בעזרת הדיון?

המטרות של מתודת הדיון הן-

  • לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, תוך מתן אפשרות למשתתפים להעלות דעות שונות.
  • לפתח תקשורת בין אישית, לרכוש מיומנויות של דיבור והקשבה ולשפר את יכולת ההידברות בקבוצה.
  • לאפשר למשתתפים לברר לעצמם את עמדותיהם ולהעריכן מחדש לאור דברי חבריהם.
  • להעלות בעיות ודילמות העומדות בפני הקבוצה ולחפש פתרונות.
  • להבהיר מושגים ורעיונות, לפרש מידע ורגשות ולעצב דרכי פעולה. 
הדיון יכול להשיג עבורנו מטרות רבות וחשובות, אך לא נכון להשתמש בו לכל צורך. לדוגמה- אם בתור מנכ"ל חברה יש לי מסר מאוד ספציפי שארצה להעביר לעובדים שלי במהלך ישיבה- האם דיון יאפשר לי לעשות זאת בדרך הטובה ביותר? או אם ארצה ליצור אווירה אינטימית, בקבוצה גדולה יחסית, כדי להעלות נושאים רגישים- האם דיון עם כל כך הרבה משתתפים יצליח ליצור אווירה נינוחה לכך?
דווקא במקרים כאלה, השימוש במתודת הדיון עלול ליצור תסכול ותחושת אי נוחות בקרב המשתתפים וחבל.
אנו נשתמש בדיון כשנרצה לאפשר למשתתפים לבחון ולהביע את דעתם לגבי נושאים שונים, כשנרצה לחזק את התקשורת בקבוצה ולפתח תרבות של הקשבה וכבוד הדדי, כשנרצה להיכנס לתהליך פיתוח ארגוני המשתף עובדים ומבקש גם מהם להציע רעיונות לשיפור תהליכי העבודה ועוד.
l\


חשוב להבין שלנהל דיון בצורה טובה זה לא דבר פשוט. זה דורש בניה מסודרת של מהלך הדיון ומיומנויות שניתן לרכוש בהכשרה מסודרת.
להזמנת מפגשי הכשרה לפיתוח מיומנויות אלה ואחרות, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com.
לפרטים נוספים- www.rdtrain.co.il

בהצלחה!!
רנת דושנסקי

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

פיתוח הדרכה

עובד חדש מגיע לארגון ביום הראשון לעבודתו. מה עושים איתו? איך בכלל ניגשים אליו? כיצד מסבירים לו על תפקידו ומהלך העניינים בארגון?
מדריכים בתחילת דרכם מקבלים קבוצת בני נוער שצריכים לעבור תהליך חינוכי חברתי במהלך השנה. אילו תכנים יעבירו המדריכים? כיצד בכלל ידעו לגשת לאותם בני נוער?
שאלות כאלה ואחרות מעסיקות מנהלי ומפתחי הדרכה רבים.

פיתוח הדרכה הוא תחום עיסוק מאוד משמעותי שחשוב שיתבצע בכמעט כל ארגון, אם בעזרת כוחות פנימיים או בעזרת outsourcing.
תחום זה כולל פיתוח תכניות שונות שיש בהם צורך בארגון- מפיתוח תכניות הכשרה עבור עובדים לשימוש בטכנולוגיות וכלים ארגוניים, דרך פיתוח תכניות הדרכה עבור אוכלוסיות היעד השונות של הארגון ועוד.
תהליך הבנייה אינו פשוט, הוא מצריך זמן ומשאבים רבים (כלכליים ואנושיים). חשוב שמפתח ההדרכה של הארגון יוכל וידע לפנות מזמנו ומהמשימות הרבות שלו כדי לגשת למלאכת הפיתוח. בנוסף, כמובן גם חשוב שהמעסיק יבין, יאפשר ויהיה סבלני לתהליך זה כדי שהתכניות יבנו בצורה טובה.

לפני שניגשים לבנות תכנית, לא משנה כרגע איזו תכנית, ישנן מספר הבחנות קריטיות שעל מפתח ההדרכה לעשות עם עצמו או אל מול מעסיקיו. מבין ההבחנות הללו-
1. יש לברר ולהגדיר מהי אוכלוסיית היעד שעבורה יש לבנות את התכנית. יש לבדוק האם אוכלוסיית היעד היא פנימית או חיצונית לארגון, מהם מאפייני האוכלוסייה, צרכיה ועוד.
2. יש להגדיר בצורה מדויקת וברורה (עד כמה שניתן) מהם מטרות ויעדי התכנית, הן ברמת התכנים והן ברמה התהליכית. יש לבדוק מה הארגון רוצה להשיג בתכנית, מה ירצו שיהיו תוצאות התכנית וכ"ו.

ישנם כמובן עוד כמה צעדים שיש לבצע לקראת קידום תהליך פיתוח ההדרכה, אך בעיני, אם לא ביצעתם את שני הצעדים הנ"ל, לא תצליחו לבנות תכניות שיובילו להתפתחות או שינוי משמעותי. בלי ההבחנות הללו, התכניות עלולות להתפספס או להתפזר על יותר מדי תכנים ותהליכים וכך אולי לא ישיגו דבר.
כשאני ניגשת לבנות תכנית עבור ארגון מסוים, אני קודם כל נפגשת עם המנהלים(לעיתים למשך מספר פגישות) ומבררת איתם לעומק את ההבחנות החשובות הללו כדי שאוכל לבנות את התכנית הטובה ביותר והמותאמת ביותר לצרכי הארגון.

לקביעת פגישה והזמנת שירותי פיתוח הדרכה, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com.
לפרטים נוספים- www.rdtrain.co.il

בהצלחה!!
רנת דושנסקי

יום שני, 26 בספטמבר 2011

יצירתיות במתודיקה

אני תמיד אומרת שאין דבר כזה "חומר משעמם"- ניתן לקחת כל תוכן ולהעביר אותו לכל אוכלוסייה בצורה מעניינת ומאתגרת. הדרך לעשות זאת היא להתאים את שיטות המתודיקה למטרותיכם בצורה הטובה והיצירתית ביותר.
זו משימה לא פשוטה ולעיתים כדי להשיגה אנו נוטים ליפול על מתודות מוכרות, נוחות ואולי טיפה נדושות ובכך אנו עלולים לשעמם גם את עצמינו וגם את המודרכים.

הגיעה השעה לחדש, לשנות, לשדרג!
לא עוד אותה הרצאה מלווה במצגת מלאה במלל וציורים מרקדים...
לא עוד שימוש בקלפי טיפול שגורמים לאנשים לשפוך את לבם...
לא עוד חלוקה לקבוצות עם דפי משימה ארוכים ומייגעים...
עלינו להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה, ליצור ולהשתמש במתודות חדשות, מרעננות ומאתגרות עבור אוכלוסיות היעד שלנו ולהשגת מטרותינו!

ישנן מספר שיטות ליצירת חשיבה יצירתית בכל מה שקשור לעולם המתודיקה. בואו נבחן חלק מהן-
שיטה אחת זו הסינתזה- בשיטה זו, חושבים על 2 מתודות מוכרות ויוצרים משניהם מתודה חדשה ושימושית. לדוגמה-
מתודה 1= צפייה בסרט.
מתודה 2= חידון.
לאחר הסינתזה בינהם יכולות להיווצר מתודות שונות, כגון= חידון על קטעי סרטים שונים המוקרנים בין שאלה לשאלה. או הקרנת סרטון המציג בחשאי בתוך העלילה את שאלות החידון. או הקרנת סרטון המכיל חידון (כמו תוכנית טלוויזיה) עם עצירות לקבלת תשובות לשאלות מהקהל.
שיטה נוספת זו האבולוציה- בשיטה זו חושבים כצוות (או כיחיד) על מתודה מוכרת ואז בסבב, כל אחד בתורו מוסיף אלמנט קטן למתודה כדי לנסות לשדרג אותה. לדוגמה-
המתודה הראשונית= הרצאה
תוספת 1 להרצאה= הקרנת תמונות רלוונטיות או קטעי מוסיקה/סרטים.
תוספת 2 להרצאה= הפניית שאלות מעניינות לקהל.
תוספת 3 להרצאה= פתיחת ההרצאה בהצגה (של המדריך או המודרכים) כדי להכניס לעניינים.
תוספת 4 להרצאה= החלפת המרצה או שילוב מרצה אורח בחלק מההרצאה (אולי אפילו אחד מהמודרכים).
ניתן להמשיך כך מספר סבבים ולבסוף לבחון את כלל האפשרויות העומדות לרשותכם ולבחור את האלמנטים המעניינים והרלוונטים ביותר לפעילות.

כמובן שכל מתודה חדשה יכולה להשיג מטרות אחרות, וחשוב לבחון כל אחת לעומק לפני שמשלבים אותה במפגש, כדי שאכן נצליח להשיג את מטרותינו בסופו של יום.

להזמנת סדנא מלאה על חשיבה יצירתית במתודיקה, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com.
בהצלחה!!
רנת