יום ראשון, 15 באפריל 2012

עבודה עם בעלי לקויות למידה

קודם כל, לפני הכל, חשוב להדגיש כאן משהו חשוב כדי ליישר קו בינינו- לקות למידה של אדם אינה מעידה על מידת החכמה או האינטליגנציה שלו! לקות הלמידה הינה לקות התפתחותית הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים ומקשה על הפרט לרכוש מיומנויות יומיומיות כמו קריאה, כתיבה, הקשבה ועוד. אך כאמור, אותו אדם בעל הלקות, יכול להיות איש מבריק שקצת מתקשה במתן ביטוי להברקה. עם ליווי ועבודה נכונה, גם הם יוכלו להיות עובדים או תלמידים מצטיינים.
לקראת עבודה עם בעלי לקויות למידה- אם במסגרת עבודה בארגון או הדרכה, הוראה, חונכות, ישנם מספר דברים שניתן לעשות כדי לסייע לעובדים/תלמידים. בינהם-

  • ארגון אידאלי של החדר ישלב מספר שולחנות לפרויקטים קבוצתיים ושולחנות נפרדות לעבודה אישית. העבודה בקבוצות יוצרת סיעור מוחין ואינטראקציה לעומת העבודה האישית המצריכה מקום לשקט וריכוז. 
  • אנשים שדעתם מוסחת בקלות- יש להושיב בקדמת החדר, קרוב לאחראי. לעובדים מבינכם עם תלמידים לקראת מבחן- המליצו להם לשבת בפינה קדמית של החדר, הרחוקה מהדלת- כך רוב הדברים שיתרחשו במהלך המבחן יתבצעו מאחורי גבו או בזוית שלא תסיח את דעתו (זו המלצה אישית ממני- זה מאוד עוזר). 
  • כדאי להרחיק שולחנות מהדלת והחלונות כדי לצמצם הסחות דעת. 
  • יש להדפיס מסמכים ומצגות בכתב שחור, גדול וברור. יש להימנע מעומס יתר על הדף ורצוי גם להימנע מציורים וקישוטים שאינם קשורים ישירות למשימה. כך יהיה לבעלי לקויות הקריאה קל יותר להתמקד בכתוב החשוב. 
  • מומלץ לשמור על שגרה ולוח זמנים קבועים בכל מפגש או יום עבודה. כך קשיי ההסתגלות יפחתו. 
  • מומלץ להציג את שלב מהלך המפגש בתחילתו תוך כדי מתן הסברים קצרים וברורים על כל החלקים ובמהלכם (אם אפשר, רצוי לכתוב את הלו"ז על הלוח).  
  • כדאי להשאיר פעילות הדורשת מאמץ רב לתחילת היום. 
  • יש לתקשר לעיתים קרובות עם בעלי הלקויות (קשר עין, לשאול שאלה וכ"ו). 
  • בעבודה בצוותים- יש לוודא שההוראות ברורות ואולי גם לחלק תפקידים בין חברי הצוות. כדאי גם להגדיר הגבת זמן למשימה. חשוב גם לחלק את הצוותים בצורה מאוזנת המשלבת בין אנשים החושבים ופועלים בצורות שונות.
מעבר לכל זה, חשוב שהיחס האישי שלנו כלפי העובדים או התלמידים הללו יהיה סבלני, מלווה ומקבל. יש לנו כוח עצום להשפיע על הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של הפרטים הללו ועלינו לנצל זאת לכיוון החיובי והמעצים. יש לסייע להם להתמודד עם הלקות ולמצוא דרכים לעבוד איתם או דרכם, למצוא את נקודות החוזק שלהם, לתת להם מקום ולהתגאות בעשייה שלהם. 

להזמנת סדנא על הנושא, לבירור השיטות הללו ועוד שיטות טובות אחרות, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com.

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר



יום רביעי, 28 במרץ 2012

בניית אמון

כשניגשים להתחיל כמעט כל תהליך או מפגש חינוכי הדרכתי, מומלץ קודם כל לבחון דרכים לבנות אמון אל מול המודרכים והחניכים. מהלך זה יחזק את סיכויי הצלחת התהליך ואף יקדם את מידת השפעתו על המודרכים.
זה אולי נשמע מובן מאליו אך זה לא כך. מדובר במהלך לא פשוט אך משמעותי בכל צעד חינוכי. לעיתים נצטרך אפילו לדחות מעט את תכנון הפעילות המקורית ומטרותיו כדי להקדיש זמן למהלך זה. גם אם מדובר במפגשים צוותיים להובלת שינוי ארגוני, גם אם מדובר בהדרכה של ילדים בסיכון, גם אם מדובר בהדרכת עובדים לשימוש במערכת חדשה- מהלך בניית האמון יכול ליצור בסיס טוב יותר להמשך הדרך וחיבור משמעותי יותר בינך לבין המודרכים. הרי כדי שתהליך חינוכי יצליח, חשוב שהמודרכים והחניכים יבינו שניתן לסמוך עליכם ושהנכם מעוניינים בטובתם.
את תהליך בניית האמון ניתן לקדם בהרבה דרכים. ישנם שיטות שלוקחות יותר או פחות זמן, וכך גם מוצלחות יותר ופחות. חשוב להדגיש שאין דרך אחת שמתאימה לכל מדריך או מודרך; על כל איש חינוך והדרכה לבחון את השיטות שמתאימות לו, או יותר מכך, גם להכיר את המודרכים כדי לדעת אילו שיטות מתאימות להם ולצרכיהם.
להלן כמה דוגמות לכלים שימושיים לבניה וחיזוק האמון בין המדריך/מחנך למודרך/חניך-


הכרות- הכירו את המודרכים, עד כמה שניתן. תלמדו מה הם אוהבים לעשות, מה משמח אותם, מה מקשה עליהם, מה גורם להתנגדות ומה גורם לשיתוף פעולה. כך תוכלו לבנות מפגשים מוצלחים יותר ומותאמים לאוכלוסיית היעד.


ידע ויכולות- הפרט נוטה לתת אמון באדם שהוא מכיר ומעריך את רמת הידע והיכולות שלו. חשוב שתגיעו תמיד מוכנים למפגש, שתהיו בטוחים בעצמכם ובתכנים שעליכם להעביר. הציגו את היכולות והידע שלכם באמצעות עשייה ומתוך ענווה.


לחשוף ולהדגיש חוזקות- תפקיד המדריך, בין היתר, הוא להכיר כל מודרך ולנסות לזהות את החוזקות שלו. לאחר מכן, חשוב לחשוף בפני המודרך את החוזקה ולתת לו במה להביע אותה. מהלך זה מעצים מאוד את המודרך ומראה לו שאתם מאמינים בהם וביכולות שלהם.


שיתוף: שתפו את המודרכים במידע ובסיפורים אישיים שלכם, הראו להם צדדים חיוביים ושליליים, שתפו בטעויות ובדרך בה למדתם מהם כדי שהמודרכים יבינו שהינכם אנושיים כמוהם. בנוסף, שתפו במהלך הפעילות המתוכנן כדי שהמודרכים יוכלו להכין עצמם לקראת התהליך, ואם אפשר- שתפו גם בהחלטות שיש לקבל עבור הפעילות והקבוצה (במידת האפר), כך הם ירגישו שאתם סומכים גם עליהם.

לקבלת מידע נוסף ולהזמנת מפגש בנושא בניית אמון, צרו קשר ב- 0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר  





יום שבת, 4 בפברואר 2012

ניהול זמן

מי מאיתנו לא היה רוצה שיהיו יותר שעות ביממה... יש גם את אלו שהיו מעדיפים לצמצם את כמות השעות כדי שלא יוכלו עוד להעמיס על עצמם...
רובנו מתמרנים בין מספר תחומי חיים משמעותיים, כשלכל תחום יש דרישות, צרכים והתחייבויות. לעיתים נראה שאין זמן לנשום ושאין סיכוי "לג'נגל" בין כל הדברים, שלא נדבר על שילוב של קצת זמן פנאי או חיים אישיים...
אך עם ניהול זמן יעיל, אפשר להספיק הרבה מאוד דברים ואולי גם להצליח לנשום בין לבין. בכוונה כתבתי "ניהול זמן יעיל" ולא "ניהול זמן נכון" מכיוון שבעיני מדובר בנושא מאוד אינדיוידואלי. על כל אחד למצוא את השיטות שיעילות עבורו; אין כאן נכון או לא נכון, יש כאן- מה נכון בשבילי. אתן כאן מספר הצעות שנמצאו כמתאימות עבורי ועבור רבים אחרים, אך על כל אחד מכם לבחון האם השיטה מתאימה לכם ולסגנון החיים שלכם.

יומן, רשימות וסדרי עדיפויות- חשוב שלכל אחד תהיה שיטה לעשיית סדר במשימות. יש את אנשי היומנים (על שלל הגרסאות האלקטרוניות או המודפסות). יש את אנשי הרשימות (שמאוד נהנים למחוק משימה מהרשימה לאחר שבוצעה). יש את המאמינים בלוחות גאנט ועוד. אך מה שחשוב יותר מהרשימה עצמה- יש לעשות סדרי עדיפויות. את סדרי העדיפויות אנו נקבע לפי המטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו ברמה יומית, שבועית, חודשים ואף שנתית. סדר העדיפויות צריך לשקף את המטרות הללו ולהתייחס לטווח הקצר יחד עם הארוך. הרי אם נתייחס רק למטרות היומיות ו/או השבועיות, יהיה לנו קשה להשיג יעדים נרחבים יותר ולהגשים כמה חלומות.
שעות ריכוז- מומלץ לשבץ בלו"ז משימות הדורשות ריכוז ומחשבה לשעות הערנות המרבית. חשוב לבחון באילו שעות אני מרוכזת יותר או פחות ומה מידת הריכוז שאני צריכה עבור כל משימה. בנוסף, חשוב לבחון באילו מקומות (פיזיים) אני יותר או פחות מרוכזת. לדוגמה- בתקופה בה עבדתי משרה מלאה בשילוב עם לימודי התואר השני, הבנתי שבשעות הערב קשה לי להתרכז בבית, למרות שאלו היו שעות הכרחיות לקריאת החומרים של הלימודים. עם הזמן למדתי שכשאני נמצאת במשרד אני יותר מרוכזת, כך שהייתי מסתובבת עם המאמרים בתיק ובסוף יום העבודה הייתי סוגרת את דלת המשרד ומתחילה לקרוא. יש שיגידו שזה מעצבן ולא נעים לפעול כך, אך כאמור- בשבילי זה היה הכי יעיל. כך קראתי מאמרים בזמן קצר יותר וברמת הריכוז שהיתה נדרשת כדי לעשות זאת.
מיון משימות- ישנם סוגים שונים של משימות. מיון המשימות יכול לסייע לנו להתמודד איתם. ישנם גם דרכי סינון שונים, בהתאם למשימות, המאפשרים לנו להתייחס באופן שונה לכל משימה. כגון-
מיון לפי מספר האנשים הנדרשים- משימה אישית, משימה שתלויה באחרים, משימה שאחרים תלויים בי לגביה וכ"ו.
מיון לפי תחומי חיים- משפחה, לימודים, עבודה, התנדבות וכ"ו.
מיון לפי אורך המשימה (זמן ההשקעה הנדרש).
רבים ממיינים לפי תאריך או רמת דחיפות (מה דחוף בהול ומה יכול לחכות). הקטלוג הזה עלול להיות בעייתי מפני שלא בהכרח כדאי לדחות דברים שנראים כלא דחופים (מזכירה את סדרי העדיפויות והמטרות שלנו).

יש עוד המון שיטות והמלצות וכאמור אין כאן נכון או לא נכון. אין כאן קלף אס שיפתור לכל אחד מאיתנו את בעיות הזמן. על כל אחד לבדוק ואף לבנות עבורו את השיטות שמתאימות לו, את השיטות היעילות ביותר עבורו.

להזמנת יעוץ או סדנה בנושא ניהול זמן, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com.
www.rdtrain.co.il 

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר

   

יום שלישי, 3 בינואר 2012

מורים פרטיים בישראל

מי מאיתנו לא הזדקק למורה פרטי באיזשהו שלב בחייו?
במהלך התיכון, אני אישית פניתי לשני מורים פרטיים, האחד לקראת הבגרות בלשון בכיתה י' (דבר שלא עזר לי במיוחד למרות ההוצאה הכספית האדירה) והשני, או יותר נכון השנייה, היתה מורה למתמטיקה שאליה פניתי לאחר שהורידו אותי הקבצה בכיתה ח'. היא, לעומת הראשון, סייעה לי מאוד, עזרה לי לעלות חזרה להקבצה העליונה ואף לקבל את אחד הציונים הגבוהים בכיתה (השפעה כזו גדולה..לו רק הייתי זוכרת את שמה...).
כיום כאשת חינוך אני בקשר עם מורים פרטיים רבים. נראה שרובם מאוד עסוקים ומקבלים פניות מתלמידים חדשים כל הזמן. עניין זה תמיד גורם לי לחשוב מדוע כל כך הרבה בני נוער וצעירים מחפשים את עזרתם של מורים פרטיים? יכול להיות שעבור חלק מהקוראים של בלוג זה, התשובה לשאלה זו מאוד ברורה. ישנה גישה רווחת בישראל האומרת שהמורות במערכת החינוך או המרצים במוסדות האקדמיים לא עושים את עבודתם כראוי וכך מעלים את המשכורת החודשית של המורים הפרטיים.
מי שמכיר אותי טוב יודע שיש לי הרבה ביקורת על משרד החינוך והעולם האקדמי, אך עם זאת, אינני מסכימה עם הגישה הישראלית הרווחת.
קודם כל חשוב לי לומר שאני מאוד מעריכה כל אדם שבוחר לעסוק בחינוך (בכל מסגרת קיימת). מבחינתי, הרצון הראשוני הגורם לאדם לשאוף לחנך את דור העתיד ראוי להערכה עצומה. עם זאת ניתן לומר שבין מאות המורים והמרצים בארץ, ישנו אחוז מסוים שאינו עושה את עבודתו כראוי, אך זו לא הסיבה לעושרם של המורים הפרטיים.
אם נבחן את התנאים בהם עובדים כיום המורים, איננו יכולים להתפלא שכל כך הרבה תלמידים פונים לקבל עזרה נוספת. העומס בכיתות, דרישות ההספק של משרד החינוך, הזמן המוגבל ועוד (ואפילו לא העליתי עדיין את נושא השכר המבזה שלהם) לא מאפשרים למורים להגיע לכל התלמידים.
בנוסף, עלינו לקחת בחשבון מרכיב משמעותי בחיי התלמיד או הסטודנט וזה סגנון הלמידה. הרי כל תלמיד הוא עולם ומלואו, בעל אופי ותכונות משלו, אהבות ומחשבות משלו וסגנון למידה המתאים לו. במהלך שיעור של 45 דקות, קשה מאוד לאפשר לכל תלמיד ללמוד בדרך שמתאימה לו. יש תלמידים שמתחברים להוראה פרונטלית, יש שדווקא מעדיפים לקרוא את החומר לבד או עם חבר כדי ליצור סיעור מוחות ועוד (יש עשרות סגנונות שחשוב שהעוסקים בדבר יכירו).
עם כל הכבוד (וכאמור יש הרבה), זה לא תמיד קל לגוון את סגנונות ההוראה. ישנם מורים רבים שמצליחים לעשות זאת, ואני בהחלט מורידה את הכובע לפניהם.
בכל סוגיית המורים הפרטיים, ישנה סוגיה חברתית יותר מורכבת וקשה שחשוב לבחון- מה קורה לילדים שאין ביכולתם לממן שיעורים פרטיים? בני נוער וצעירים המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שלא יכולים להרשות לעצמם מותרות שכאלה וכך רבים מהם נידונים לכישלון כבד בלימודיהם וחבל. דבר שבעיני חשוב שהמדרש החינוך יבחן לעומק ויחפש דרכים לתת מענה וסיוע חלופי, אחרת הפערים החברתיים-כלכליים בישראל רק ימשיכו ואף יגברו.

לכם המורים הפרטיים אומר, המשיכו בדרככם! יש בשטח צורך גדול לעזרתכם, ונראה שתמיד יהיה מסיבות שונות, אך בבקשה מילאו את תפקידכם בתבונה.
יש לכם את הלוקסוס של לעבוד עם תלמיד אחד בכל פעם או קבוצה קטנה. הכירו את התלמידים שלכם והתייחסו אליהם בסבלנות, גמישות ויצירתיות. תסייעו לתלמידים להכיר סגנונות למידה שונים כדי שידעו לזהות את המתאים להם ביותר. עבדו איתם על העצמת החוזקות כדי שבעזרתם גם יוכלו לגשר על החולשות. ואם הנכם עובדים באזורי פריפריה, עיירות פיתוח או שכונות מצוקה, הורידו בבקשה קצת מחירים כדי לאפשר לכמה שיותר צעירים לנצל את שרותכם...

לקבלת יעוץ אישי למורה הפרטי, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
הנחות לפונים דרך אתר המורים הפרטיים- http://www.hamorim.co.il/

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר
www.rdtrain.co.il

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

העצמת עובדים

ישנם סוגים שונים של מנהלים וסגנונות ניהול מגוונים, אך בעיני סגנון ניהול מאוד משמעותי הינו סגנון המנהל המעצב. תפקיד מנהל זה, בין היתר, הוא להעצים את עובדיו. לצערי, סגנון זה לא בא לידי ביטוי בארגונים רבים מכיוון שישנם מנהלים שאינם מרגישים צורך להעצים את עובדיהם או שאינם מבינים את השלכות ההעצמה, או שפשוט לא יודעים כיצד לעשות זאת וחבל.
עוצמה, קשורה לתחושה פנימית חזקה של האדם (חוויה פנימית מניעה), של יכולות ומסוגלות להתמודד מול אנשים, מצבים ואתגרים. חוויה זו מושפעת בין השאר מהתייחסותם של האחרים (בעיקר "אחרים" משמעותיים בחיינו), מהתנסויות קודמות, מלמידה ומהפקת לקחים.
סביבת העבודה משפיעה על חווית העוצמה של העובד. בהתאמה לארגון, עוצמתו של האדם יכולה לנוע לכיוון של התעצמות או לכיוון של החלשות. הכל תלוי באקלים הארגוני, בתרבות הארגונית, בהזדמנויות שנפתחות אל מול הפרט וביחס של המנהל כלפיו.
כאן, תפקיד המנהל הוא ליצור תנאים להגברת חווית העוצמה האישית של כל עובד ועובד. מנהלים מעצבים מעצימים את אנשיהם, הם מניעים אותם להגשמה עצמית, מימוש פוטנציאל וצמיחה אישית.
לא מדובר כאן ביצירת הזדמנויות וחוויות אד הוק או "על הדרך כשיוצא לנו", אלא מדובר בתהליך ובהשקעה משמעותית של זמן ומשאבים. השקעה שיכולה להיתפס כ"בזבוז זמן" או דווקא כהשקעה לקראת חיזוק הארגון ותפוקותיו לצד החיזוק האישי של העובדים עצמם.
כדי להתחיל תהליך של העצמת עובדים, על המנהל קודם כל לבחון כיצד לפתח ולבסס בארגונו את האלמנטים הבאים:
1. מסוגלות- לפתח את האמונה של הפרט ביכולתו לבצע את תפקידו בצורה טובה (לדוגמה בעזרת חלוקת אחריות והאצלת סמכויות, עם ליווי מתאים כמובן).
2. השפעה- לאפשר לפרט להשפיע על תוצאות תפקודו ועיצוב תפקידו (לדוגמה ע"י בניית הגדרת התפקיד יחד עם העובד).
3. משמעות- להעריך את עבודת הפרט עפ"י תפיסותיו (כלומר, לקבוע סטנדרטים ואידאלים רלוונטיים לארגון וגם לפרט ולהעריך על-פיהם, לדוגמה בעזרת משוב המעלה נקודות לשימור ולשיפור ביחס לאותם סטנדרטים).
4. אוטונומיה- לתת לפרט מרווח חופשי ליוזמה ולפיתוח התנהגויות ותהליכים חיוביים בעבודתו (לדוגמה בעזרת תחרות יוזמות ורעיונות בקרב העובדים).

חשוב להדגיש שהעצמת עובדים איננה כלי ניהולי אסטרטגי שהרי במידה ותהיה כזו היא עלולה להיתפס כמכנית ולא אמיתית (סוג של דרך לסמן "וי"). העצמת עובדים צריכה להיחשב כתפיסה ניהולית השווה לתפיסת עולמו וחזונו של הארגון ומנהלו. מנהל הפועל לפי תפיסה זו יזכה לעובדים שמחים, בעלי מוטיבציה גבוהה, מחויבות ונאמנות לארגון ולמנהל וכך גם לתפוקה משמעותית ורמת עבודה איכותית.

לקביעת פגישה לבניית תהליך העצמת העובדים בארגונכם, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר


יום שני, 21 בנובמבר 2011

מוטיבציה

מתוך מכלול התאוריות בנושא, מוטיבציה בדרך כלל מוגדרת ככוח שמניע את התנהגות האדם. כוח שמניע לכיוון מסוים או להשגת מטרה מסוימת. חשוב לקחת בחשבון שהמוטיבציה הזו נובעת מאיזשהו צורך. הקשר בין ההתנהגות הסופית לבין הצורך מאחוריה הוא לא תמיד ישיר. כשמדברים על מוטיבציה בעבודה או בלימודים, חשוב לשאול מה מניע אנשים לעבוד, להשקיע מאמץ, לבצע דברים בצורה טובה?
אין תשובה אחת חד משמעית לשאלות הללו- יש שיגידו שזה תלוי תגמולים כספיים או חומריים, אחרים יגידו שהכל טמון בתפקיד עצמו, או אולי בעבודת הצוות במקום. אם נצליח להבין אילו צרכים אנשים מנסים למלא באמצעות עבודתם, אולי נדע כיצד לחזק את המוטיבציה שלהם וכך להגביר את רמת העבודה במקום.
כאמור, יש המון תיאוריות בנושא- ממאסלו, דרך הרצברג, ראיין ודסי ועוד רבים וטובים. תיאוריות הבוחנות מוטיבציה חיצונית מול פנימית, תיאוריות המבררות צרכים, תיאוריות המדגישות ציפיות או התנהגויות ועוד.
אז אם תרצו לחזק את המוטיבציה בקרב העובדים או התלמידים שלנו, על בסיס איזו תיאוריה כדאי לפעול?
לתפיסתי, חשוב קודם כל, לפני התיאוריות, שהמנהל או המחנך יכיר את העובדים/תלמידים שלו (עד כמה שניתן כמובן). שידע מה הם אוהבים במקום העבודה ובתפקיד שלהם, מה הם פחות אוהבים, מה גורם להם לקום בבוקר, מה חסר להם במקום העבודה, מאיזה רקע משפחתי הם מגיעים ועוד. שיכיר את הצרכים, הציפיות וההתנהגויות של העובדים.
לא מדובר במשימה פשוטה, ולא בהכרח הגיוני שכל מנהל יכיר כל עובד ועובד לעומק, אבל לא יזיק לנסות...
אפשר לדוגמה להתחיל בקיום שיחות אישיות פעם בכמה זמן, אפילו רק עם חלק מהעובדים כדי להתחיל את תהליך ההכרות (למרות שמומלץ לקיים עם כולם ניתן גם לבחור מקבץ עובדים מכל דרג). בשיטה זו המנהל יוכל ללמוד המון על המתרחש מתחת לאפו ועל הדברים שאולי יגרמו לעובדיו להתמלא במוטיבציה ומחויבות לארגון וכך לשפר את תפקודם.
גם אם לא תצליחו לענות על כל הבקשות או הציפיות של כלל העובדים, מענה חלקי גם יצליח להניע את התהליך. אך זה רק קצה הקרחון ותחילת התהליך, לא די בשיחות אישיות (למרות שזו התחלה מצוינת שלא כל מנהל או מורה מבצע כיום לצערי). אולי בדרך תמצאו שכדאי לשנות חלק מתהליכי העבודה הכלליים בארגון, כגון- שינוי תנאי העסקה, שיתוף עובדים בקבלת החלטת, חידוד הגדרות תפקיד ועוד.
מנהלים ומורים יקרים- בעת כניסה לתהליך שכזה, שמטרתו חיזוק המוטיבציה של העובדים בארגון, מאוד חשוב שתשמרו על גמישות מחשבתית ותהיו פתוחים להצעות, רעיונות ובקשות מהשטח. תוכלו ללמוד כך המון מעובדיכם, אל תיקחו אותם כמובנים מאליהם.

לקביעת פגישה לבניית תהליך לשיפור/חיזוק המוטיבציה בארגונכם, או להזמנת סדנאות בנושא, צרו קשר ב-0544775478, rdushy@gmail.com
www.rdtrain.co.il

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

ארגוני העתיד בהשוואה לארגוני החינוך הבלתי פורמלי

במהלך ההיסטוריה, העולם הארגוני עבר תהפוכות רבות. כיום, אנו ככל הנראה עומדים לקראת תקופה ארגונית שונה מאוד מהתקופות שהכרנו עד כה. תקופה שבה יתפתחו מאפיינים ארגוניים חדשים ושונים לגמרי שיוצרו ללא קשר או תיאום עם תיאוריות ומחקרי העבר. 
קשה להגדיר מהם ארגוני העתיד או את מאפייניהם בצורה ברורה. כך גם היה קשה להגדיר מהו החינוך הבלתי פורמלי, אך במהלך השנים כן הצליחו לבסס תיאוריות והגדרות עבור החינוך הבלתי פורמלי, כמו הגדרת מאפייניו של כהנא (2007) ורבים אחרים. 
על בסיס המידע הזה, נשאלת השאלה- האם ניתן יהיה להגדיר טוב יותר את מאפייני ארגוני העתיד?
בעבודת מחקר שעשיתי, ניסיתי לעשות זאת בעזרת ההגדרות של החינוך בלתי פורמאלי. הבנתי שניתן לעשות שימוש בהגדרות של החב"פ (החינוך הבלתי פורמלי) כדי להבין טוב יותר ולהסביר מהם ארגוני העתיד.
כדי לעשות זאת, חשוב היה לבחון האם וכיצד מאפייני החב"פ המוגדרים באים לידי ביטוי בתוך ארגוני העתיד ואפיונם.
לדוגמה- החב"פ הינו דפוס חינוך המתאפיין בקוד ייחודי ושיטת חינוך ייחודית המדגישה התאמה בין צורכי המשתתפים לבין יעדי המסגרת החינוכית, ודרכי פעולה ההולמות את המטרות. המאפיינים המרכזיים של החב"פ שהינם, בין היתר- בחירה חופשית, גמישות, גיוון ומרכזיות המשתתפים, מאפשרים מתן ביטוי ומענה לצרכים המגוונים של פרטים וקבוצות, באמצעות התאמה בין צורכיהם לבין יעדי המסגרת החינוכית (כהנא, 2007). כך בדומה, לארגוני העתיד יש גם כן את היכולת, בגלל גמישותם, לצמוח כדי למלא צורך מסוים בחברה או בתעשייה. היכולת ה"נוזלית" של ארגונים אלה מאפשרת להם להבנות תאים היכן שצריך ו/או אפשר. כך שניתן לראות די בברור כיצד מאפיין זה, שכולל גמישות והתאמה לצרכי הסביבה, בא לידי ביטוי בצורה מאוד משמעותית בקרב ארגוני העתיד כמו בחינוך הבלתי פורמאלי.
הבא נבחן כיצד כמה מאפיינים נוספים של החב"פ יכולים לסייע לנו להגדיר גם את ארגוני העתיד-
וולונטריות: במערכות של החב"פ ישנה רמה מסוימת של בחירה חופשית של מטרות או השתייכויות למערכת. הפעילות הוולונטרית בארגוני החב"פ מגבירה מחויבות לערכים ומגבירה את הסיכוי להתאמה בין כושר והתעניינות אישיים לבין ההיצע במסגרת החברתית-חינוכית.
בניגוד למוסדות הטוטליים, שהציג גופמן (2006), המגבילים את הפרט כדי לשמור עליו ולהבנות עבורו את כלל חלקי יומו כדי שלא יתפזר או יסטה מהנורמה, ארגוני העתיד לרוב מאפשרים הרבה יותר גמישות ובחירה חופשית לעובדיהם- רבים יכולים לבחור לעבוד מתי שירצו ואף מהיכן שירצו ולרוב גם בשיטה ובדרך שירצו, כך שיש רמה משמעותית של וולונטריות בארגוני העתיד.
מורטוריום: ארגוני חב"פ בעלי מאפיין זה הינם ארגונים המאפשרים מצב שבו ניסוי וטעייה הם לא רק לגיטימיים, אלא גם זוכים לעידוד, ואין עונשים אם נעשות שגיאות. באשר לארגוני עתיד, הנדי (1995) במאמרו מדבר על כך שיש ליצור אמון כדי ליצור יציבות ארגונית והצלחה כלכלית חזקה. מבחינתו, האמון יכול להחליף את עקרון ההיררכיה הישן הפועל בצורה משמעותית בארגוני העבר. הנדי ממשיך את קו זה בכך שהוא מגדיר 10 חוקים הנדרשים ליצירת אמון, בינהם הוא מדבר על כך שאמון דורש לימוד ושיש לאפשר מידה מסוימת של יצירת טעויות כדי שניתן יהיה ללמוד מהם ומלמידה מניסיונם של עמיתים לארגון.
לפי דעתי, בגלל גבולות כל כך לא ברורים ומוגדרים המתקיימים בארגוני העתיד, לא תהיה ברירה אלא לאפשר מרחב לניסוי וטעייה כדי להתקדם. כך שמורטוריום אכן יכול להיות מאפיין משמעותי של ארגוני העתיד.
מודולריות: זו הבניה בהתאם לנסיבות ולאינטרסים משתנים. עקרון משתנה אד-הוק של גמישות מבנית. ארגון חב"פ בעל עקרון זה מכניס גמישות למערכת ומאפשר לעצמו הסתגלות מהירה לסביבה משתנה. על פי תיאורטיקנים וחוקרים רבים, שינוי ויצירת אד-הוק הם הבסיס להבנת משמעותם של ארגוני העתיד. רבים מדברים על כך שעל ארגוני העתיד להיות גמישים בהקמתם, מבנם ושיטות העבודה שלהם על מנת להתאים עצמם למה שנדרש בשטח או כדי למלא מחסור הקיים בשוק. הגמישות, או אולי המודולריות הזו מאפשרת לארגון זה להבנות ולקום (וליפול) בזריזות בהתאם לסביבה אך גם יוצרת רמה מסוימת של גמישות עבור העובדים כך שרבים יוכלו לבחור את מקום ושיטת העבודה שנוחים להם. באומן (2007) דיבר על מעבר מעולם מוצק וקשיח לעולם נוזלי יותר- תהליך המגביר אינדוידואליזציה, מיידיות וגמישות בכלל תחומי החיים, גם הארגוניים, כך שניתן לדמות נוזליות זו למודולריות של החב"פ.

ישנם עוד מאפייני חב"פ שנבחנו במחקר זה, אך כבר כאן תוכלו לראות בברור קווים דומים בין החינוך הבלתי פורמלי לארגוני העתיד. נראה שלארגוני העתיד יש מה ללמוד מאופן הגדרתו של החינוך הבלתי פורמלי ואולי אף להסתייע בו לקראת היום בו ינסו להגדיר עצמם בצורה מדויקת יותר.

להזמנת הרצאה מלאה על ההשוואה בין ארגוני העתיד לארגוני החינוך הבלתי פורמלי, צרו קשר ב- 0544775478, rdushy@gmail.com

בהצלחה!
רנת דושנסקי-ורבנר